תקשורת מקרבת

תקשורת מקרבת (NVC) היא גישה פרקטית המאפשרת לזהות צרכים, לנהל שיח רגיש ומדויק, ולהוביל תהליכים מתוך בהירות, הכלה ושיתוף פעולה.

לימוד הגישה מהווה כלי משמעותי במיוחד עבור אנשי טיפול וחינוך, בעבודה עם מצבים רגשיים מורכבים, בבניית אמון וביצירת קשר מיטיב עם מטופלים, תלמידים והורים.

תקשורת מקרבת מכילה  פרוטוקול סדור לניהול דיאלוג/שיח באופן אשר מגדיל את הסיכוי לחיבור והבנה בין בני אדם ומסייע לשיח מועיל ונעים תוך הימנעות מריב ואגרסיביות.

את השיטה ניתן ללמוד, לתרגל ולהטמיע כדרך חדשה לחיים שיש בהם פחות חיכוכים חברתיים מתישים ומיותרים. השיטה מאפשרת גילוי רבדים חדשים, במערכות היחסים האישיות והמקצועיות,  אותן אנו מפתחים במהלך חיינו וטיפוח חיבור עמוק יותר של האדם עם עצמו ועם אחרים.

תקשורת מקרבת היא גיש שמכילה  פרוטוקול סדור לניהול דיאלוג/שיח באופן אשר מגדיל את הסיכוי לחיבור והבנה בין בני אדם ומסייע לשיח מועיל ונעים תוך הימנעות מריב ואגרסיביות.

את השיטה ניתן ללמוד, לתרגל ולהטמיע כדרך חדשה לחיים שיש בהם פחות חיכוכים חברתיים מתישים ומיותרים. השיטה מאפשרת גילוי רבדים חדשים, במערכות היחסים האישיות והמקצועיות,  אותן אנו מפתחים במהלך חיינו וטיפוח חיבור עמוק יותר של האדם עם עצמו ועם אחרים.

 ​

מדוע אנו נקלעים לחיכוכים וסכסוכים מיותרים

השיטה הידועה בשם (NVC” – Non-Violent Communication”) פותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20 על ידי הפסיכולוג הקליני ד”ר מרשאל  ב. רוזנברג.

רוזנברג, בן למהגרים יהודים מרוסיה, נולד באוהיו, ארה”ב. כשהיה בן 9 עברה משפחתו לדטרויט שבמישיגן שבוע לפני מהומות על רקע גזעני שהתחוללו בעיר.

כילד יהודי יחיד בשכונה, סבל רוזנברג ממקרי בריונות ואלימות על רקע אנטישמי שלדבריו היו בגדר חוויות מעצבות חיים עבורו.

כשהתבגר החל ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטת מישיגן ובעבודת הדוקטורט שלו ניסה לאפיין את דפוסי ההתנהגות האנושית שמובילים לאלימות.

לשיטתו, הסיבה העיקרית לתקשורת שיש בה אי הבנה וריב, היא תפיסת עולם מוסרית רווחת. על פי תפיסה זו קיימים, בני אדם טובים או רעים, התנהגות נכונה או לא נכונה, נורמלית או לא נורמלית.

אי לכך, יש אנשים טובים וצודקים יותר מאחרים אשר מקיימים יחסי מרות עם הרעים והטועים כדי “לתקן” אותם ואת דרכיהם.

תפיסת עולם זו מובילה לכך שבכל פעם שדבר מה מפריע לאדם מסוים בהתנהגות הזולת, הוא אוטומטית מסווג עצמו כטוב וצודק, ואת האחר כרע וטועה. בפועל, הרגל זה חוסם את ערוצי התקשורת שלנו וגורם לאי-הבנות ותסכולים.

במקרים גרועים יותר מוביל הרגל זה לכעס וכאב שמוצא את ביטויו באלימות מילולית ואף פיזית. הרגל זה אינו פוסח  גם על אלו בעלי הכוונות הטובות ביותר ועלול לעיתים לייצר סכסוכים מיותרים מבלי שהתכוונו לכך.

 ​

גישה יעילה לפיתוח סובלנות והקשבה

השיטה שפיתח רוזנברג הינה  מודל יישומי-מעשי המתמקד בהחלפת מידע בין אנשים באופן אשר יוביל לפתרון קונפליקטים בדרכי שלום.

רוזנברג מדבר על שני היבטים משלימים: שידור וקליטה. להחצנה המקרבת הוא קורא “ביטוי עצמי” ואילו להפנמה המקרבת הוא קורא “הקשבה אמפתית”. הביטוי העצמי כולל התוודעות לצרכים הנפשיים הבסיסיים שלנו והמיומנות לשדר אותם באופן הבהיר ביותר לסביבתנו.

ההקשבה האמפתית היא הפנמת רגש החמלה וההזדהות עם סביבתנו, גם אם היא מעוררת בנו קושי.

שילוב והפנמת שני הרגלים אלו עוזרים להפוך ביקורת ושיפוטיות להזדהות והבנה. למנוע ויכוחים וכעס ולפתח קשרים המבוססים על כבוד הדדי, הבנה ושיתוף פעולה. הפרוטוקול של התקשורת המקרבת יכול לשמש לפתרון קונפליקטים, אי-הבנות וסכסוכים ולאפשרות שינוי לטובה במערכות יחסים.

מי יכול להפיק תועלת מהשיטה?

שיטת התקשורת המקרבת נלמדת ומתורגלת בכל רחבי העולם.

השיטה מתאימה הן ליישום אישי – לכל אדם המבקש כלים ומיומנויות בינאישיות והן ליישום מקצועי על ידי  אנשי טיפול, חינוך, מנהלים, עורכי דין ומגשרים.

לקריאה נוספת

רוזנברג מרשאל, תקשורת לא-אלימה, תקשורת מקרבת, שפה לחיים, פריצת דרך ביחסים בכל תחומי חייכם, הוצאת פוקוס, 2009